הרפורמה בבריאות הנפש - הסימפוזיון השני לזכר לארי לוין

22/06/2015

 

ביום שני 22 ביוני 2015 נערך במרכז סמוקלר לחקר מדיניות הבריאות במכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל הסימפוזיון השני לזכרו של לארי לוין.

 

לארי לוין היה במשך שנים רבות חבר בוועדה המייעצת הבין-לאומית של מרכז סמוקלר, וחלוץ בתחום מדיניות הבריאות בארצות הברית במשך כמה עשורים.

 

השנה עמד הסימפוזיון בסימן יציאתה לדרך של הרפורמה בבריאות הנפש בישראל.  במסגרת הרפורמה תועבר האחריות לטיפול בתחום בריאות הנפש מן הממשלה לארבע קופות החולים, ותיכלל בסל השירותים הניתנים במסגרת ביטוח הבריאות הממלכתי. במקור אמורה הייתה העברת האחריות להיכלל בחוק ביטוח בריאות ממלכתי-1995, אך יישומה נדחה שוב ושוב במהלך השנים.

 

פרופ' ג'ק חביב, מנכ"ל מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל, פתח את הסימפוזיון בהצגת המחלוקות סביב יישום הרפורמה באומרו כי: "יש המשבחים את הרפורמה ומנגד יש המביעים דאגה". הוא ציין כי מטרת הסימפוזיון היא להתמקד בדרך שבה אפשר להטמיע את הרפורמה בצורה הטובה ביותר, להבין אותה בהקשר ההיסטורי הבין-לאומי הרחב ולפקח עליה באופן מיטבי.

 

בהמשך הציג פרופ' ארנון אפק, מנכ"ל משרד הבריאות, סקירה היסטורית של הרפורמה, וד"ר טל ברגמן, ראש אגף בריאות הנפש במשרד הבריאות, הציגה בפירוט את תהליך יישומה.

 

בדומה לפרופ' חביב, ציינה ד"ר ברגמן כי הדרך ליישום הרפורמה ידעה עליות ומורדות וכללה חילוקי דעות בקרב בעלי העניין השונים. אף על פי כן, לטענתה, "חילוקי הדעות היו בריאים לתהליך", מאחר שהם הציפו שאלות חשובות ועודדו את משרד הבריאות להבהיר ולחדד את עמדותיו. התוצאה, כך הסבירה ד"ר ברגמן, היא מערכת שבה "יותר רופאים ראשוניים יהיו מודעים יותר לטיפול בבריאות הנפש", עובדה שתוביל לנגישות טובה יותר לטיפול בבריאות הנפש עבור כלל האוכלוסייה.

 

בדומה לרפורמות חברתיות לאומיות חשובות אחרות שנעשו בישראל, גם במקרה זה נבחר מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל לבצע מחקר על תהליך יישום הרפורמה. ד"ר ברוך רוזן, מנהל מרכז סמוקלר לחקר מדיניות הבריאות, הסביר כי ליווי הרפורמה חשוב כדי לסייע לקובעי המדיניות ולאחרים להגדיר את תוכנית הרפורמה ולשפר את יישומה. בתוך כך, ינצל המכון את הידע שצבר במחקרים רבים שעשה בנושא במהלך השנים האחרונות, המהווים בסיס מידע רחב על מערכת בריאות הנפש בישראל.

 

פרופ' שרי גלייד, דיקנית הפקולטה לשירות ציבורי באוניברסיטת ניו יורק ומומחית בעלת שם עולמי בתחום מדיניות בריאות ורפורמות בריאות הנפש, נשאה את ההרצאה המרכזית (ראו לינק לסרטון ההרצאה). בהרצאתה סקרה פרופ' גלייד מניסיונה המחקרי הרחב בנושא מערכת בריאות הנפש בארצות הברית, ועמדה על מורכבות התהליך, על יתרונותיו ועל האתגרים האפשריים בהטמעת הרפורמה בבריאות הנפש במערכת הבריאות.

 

 

אחד היתרונות נוגע לפן הרפואי של הטיפול בבריאות הנפש. בעוד שרבים שוללים את המגמה להסתמך יתר על המידה על תרופות, פרופ' גלייד טענה כי אבחנה רפואית לבעיה נפשית עשויה לסייע בחידוד מקור הבעיה ובהגדרתה. במצב אחר הייתה בעיה כזו מקוטלגת כבעיה הנובעת מ"הורות לקויה" או מ"דכדוך".

 

נוסף לכך, שילוב של הטיפול בבריאות הנפש במערכת הבריאות הראשונית מעניק הזדמנויות לשיפור הטיפול הנפשי בקרב אוכלוסיות עניות וחלשות. לרוב, אוכלוסיות אלה מזוהות יותר עם נטייה להשתמש בשירותי הבריאות הראשוניים ופחות לפנות מרצונן לרופאים מומחים בתחום בריאות הנפש, ואולם במצב שבו לרופאים הראשוניים תינתן גישה זמינה לטיפול בתחום זה במרפאותיהם, יש סבירות גבוהה יותר שאוכלוסיות אלה יקבלו טיפול נפשי.

 

עם זאת, פרופ' גלייד הזהירה מאופטימיות יתר בנוגע לתוצאות הרפורמה. לדוגמה, סקירה של כמה מחקרים מבוססי-ראיות העלתה כי רפורמות אינן תמיד כדאיות בהיבט של עלות-תועלת. רוב הרפורמות עומדות במבחן עלות-תועלת, אך הן אינן בהכרח מביאות לחיסכון. במילים אחרות, יחסי עלות-תועלת מוצלחים אינם בהכרח חוסכים כסף למערכת, ו"אם קובעי המדיניות מקדמים את הרפורמה כדי להביא לחיסכון, הם כנראה לא יצליחו בכך".

 

פרופ' גלייד אף הזהירה מבעיה של "הסטת עלויות". הטיפול באנשים עם בעיות נפשיות חמורות הוא יקר למערכת, ועל כן חברות הביטוח נוטות לחפש דרכים חלופיות כדי להימנע מתשלום עבורו. לדוגמה, העברת האחריות לתשלום למערכת המשפטית, למערכת הרווחה או למערכות לא רשמיות אחרות. חלק מן האנשים המעוניינים בטיפול נפשי יופנו לעתים לשוחח עם רב או עם חבר בחינם, ולא לגורם מקצועי מוסמך בתחום בריאות הנפש אשר כרוך בעלות כספית לחברות הביטוח. פרופ' גלייד טענה כי מצב זה לא יעלה על הדעת בכל הנוגע לטיפול רפואי (שאינו נפשי), וציינה כי "אם אתה זקוק לניתוח מעקפים לא תפנה לרב שלך או לחבר לצורך הניתוח, אז מדוע לנהוג כך בכל הקשור לתחום הנפש?"

 

אחת התשובות להסטת עלויות היא מדידה. "כשאתה מציב סטנדרטים, אתה יכול למדוד את הישגיהם של המבטחים. במצב כזה המבטח יהיה מחויב לתת דין וחשבון על הוצאותיו".

 

בסיום דבריה הזכירה פרופ' גלייד כי בשעה שהאחריות על תחום בריאות הנפש עוברת מן הממשלה אל קופות החולים, עדיין נותר צורך למעורבות מצד הממשלה כדי להשמיע את קולם של החולים, שכן מיזוג תחום בריאות הנפש עם הרפואה הראשונית הופך אותו לתחום אחד מתוך רשימה ארוכה של שירותי בריאות, ללא "סנגור ייעודי" שיפעל למענו.

 

בחילופי דברים שהתעוררו בזמן השאלות מהקהל, העלה נציג מהסתדרות הפסיכולוגים בישראל את החשש החוזר ונשנה כי השיטה החדשה תביא בסופו של דבר לכך שאלה הזקוקים לעזרה יותר מאחרים יוותרו בחוץ. "אם אנו מציעים טיפול לכולם, ייתכן שחולים הנמצאים במצב קשה לא יקבלו אותו מאחר שהם יקרים למערכת ולא יוותר מספיק כסף עבורם".

 

פרופ' גלייד הסכימה בלב שלם עם חשש זה והדגישה את הרעיון לפיו כל מי שזקוק לטיפול זכאי לקבלו. עם זאת, השאלה מבחינתה היא "מי יעניק את הטיפול"? במערכת שבה המשאבים מוגבלים, החולים שלהם הבעיות המורכבות והרציניות ביותר צריכים להיות מטופלים על ידי אנשים עם ההכשרה או הניסיון המירביים ביותר - הפסיכיאטרים והפסיכולוגים במיוחד. בקצה האחר של הטווח, רופאי משפחה או בעלי הכשרה מקצועית פחותה יכולים בנקל לטפל במקרים כמו חרדה קלה עד בינונית, ובעלות נמוכה יותר למערכת מאשר פסיכיאטר או פסיכולוג. "השאלה אינה מי צריך להיות מטופל אלא מהי הדרך לחלוקת המשאבים."

 

הסימפוזיון נערך במסגרת המפגשים החצי-שנתיים של הוועדה המייעצת הבין-לאומית של מרכז סמוקלר לחקר מדיניות הבריאות. יו"ר הוועדה, פרופ' גארי פריד, ציין לשבח את העובדה כי הדיון היה ענייני ולא רגשי. הוא זקף זאת לזכות היותו של מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל גורם חסר פניוּת, מקום בטוח ונייטרלי לדיון פתוח עבור כל הצדדים הנוגעים בדבר. מריון עין-לוין, חברת הוועדה המייעצת ואלמנתו של לארי לוין, ציינה את "הייצוג הטוב של כל הצדדים המעורבים ברפורמה", ותיארה את הסימפוזיון כ"אינפורמטיבי מאוד, ובעיתוי הנכון". היא הוסיפה כי לארי היה יכול להיות מרוצה מאוד מן הדיון משום שטיפול בבריאות הנפש היה תחום קרוב מאוד ללבו.

 

 

  
דלג על בר תחתון
בר תחתון
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד