מעבר מטיפול חוץ-ביתי לשירותי קהילה

1/10/2015

בכל חברה יש ילדים שמשפחותיהם אינן מסוגלות לגדל אותם כיאות, או אף גרוע מזה, חושפות אותם לסיכונים קשים ולפגיעה. בעבור ילדים אלו הנמצאים בסיכון גבוה, מוצעים סוגים שונים של טיפול חוץ-ביתי, כולל פנימיות, טיפולי אומנה ואימוץ. הפנימיות והאומנה מציעים פתרונות לטווח הקצר, והם משולבים עם ניסיונות לשקם את המשפחה* כדי שהילד יוכל לחזור הביתה. האימוץ מספק בית חלופי קבוע.

בשנות התשעים, שיעורי הסידורים החוץ-ביתיים היו גבוהים מאוד בישראל, בעיקר הסידורים הפנימייתיים. מאז תחילת שנות האלפיים, חל שינוי משמעותי במדיניות משרד הרווחה והשירותים החברתיים, הכולל שלושה יעדים חשובים. הראשון – לצמצם את הצורך בטיפולים חוץ-ביתיים על ידי השקעה רבה יותר בשיקום משפחות והספקת יותר שירותי קהילה. השניה – להעביר את הדגש מן הטיפול הפנימייתי אל טיפולי האומנה, כדרך להספקת טיפולים חוץ-ביתיים בסביבה משפחתית. השלישי- ניסיון לצמצם את משך הזמן שהילדים שוהים בטיפול החוץ-ביתי.

מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל ליווה את הפעולות האלה מתחילתן. למכון היה תפקיד חשוב בתכנון ובהערכה של רפורמות ארציות אלה.

רפורמת "עם הפנים לקהילה" הפעילה בשנת 2004 מדיניות רשמית של העברת משאבים ממסגרות חוץ-ביתיות לשירותים קהילתיים, במטרה לחזקם. פעילות זו, ביחד עם פיתוח התכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון בשנת 2008, סיפקו מענים רבים יותר לילדים בסיכון בקהילה  

מחקרי המכון מצביעים על כך שעד ל-2012, סך כל הילדים בסידורים חוץ-ביתיים הצטמצם במונחים אבסולוטיים, והצטמצם הרבה יותר באחוזים. הצמצום נובע מהפחתה במספר הילדים המופנים לפנימיות, אם כי חל גם גידול בשיעור הילדים באומנה מתוך סך הילדים הנמצאים בסידור החוץ-ביתיים.

מעבר למעקב אחר השינויים במספר הילדים בסוגים השונים של הסידורים החוץ-ביתיים לאורך השנים, המכון ערך גם מחקר עומק על שירותי האומנה בישראל. המחקר הציף כמה סוגיות עיקריות. בעיקר, התגלה כי למרות המדיניות הרשמית המגבילה את ההשמות החוץ-ביתיות לארבע שנים, השהות במסגרת האומנה עדיין ארוכה מאוד   (שבע שנים, בממוצע).

באותו זמן, נעשו מאמצים ממוקדים לשפר את מערכת האימוץ. האימוץ הוא כמובן אופציה חשובה להענקת בית קבוע לילד.

במחקר נוסף של המכון נבדקו המודלים החדשים של האימוץ, כגון אימוץ על ידי משפחות אומנה, שבו הורים אומנים מאמצים ילד שהיה בטיפולם באופן זמני, ו"אימוץ עם קשר" – שבו הילד המאומץ שומר על קשר עם ההורים המולידים. המחקר הצביע גם על חוסר התיאום בין מערכות האומנה והאימוץ והביא ליצירת מדיניות חדשה להעמקת שיתוף הפעולה בין שתי המערכות.

במהלך תקופה זו משרד הרווחה לקח על עצמו את שיפור דרכי קבלת ההחלטות באשר להשמות החוץ ביתיות בוועדות הרב מקצועיות במחלקות לשירותים חברתיים (ועדות תכנון טיפול והערכה) תוך מתן אפשרות למשפחות להשתתף בוועדות ולהשמיע את קולן.

ב-2014, כחלק מן המאמצים לחזק את כלל המערכת להגנת הילד לטובת משפחות של ילדים בסיכון ובעקבות המלצות ועדת סילמן שקראו ליישום המדיניות של   "בית קבוע לכל ילד", פותחו מספר תכניות פיילוט.

אחת התכניות שואפת לחזק משפחות שילדיהן נמצאים בפנימיות או שנשקלת האפשרות להוציא את ילדיהן מהבית. המטרה היא לאפשר להם לחזור הביתה או להישאר עם ההורים. תכנית שניה ממוקדת בילדים הנמצאים באומנה או מועמדים לאומנה. גם כאן, הדגש הוא על חיזוק יכולתה של המשפחה המולידה לגדל את הילד בבית, ואם הדבר אינו מתאפשר, לבחון אפשרויות אימוץ. כמו כן הומלץ על צעדים נוספים לחיזוק תהליך קבלת ההחלטות בוועדות תכנון טיפול והערכה במחלקות לשירותים חברתיים.

המכון סיפק תמיכה מקצועית אינטנסיבית לפיתוח המלצות הוועדה ותכנית ההפעלה. בימים אלה עורך המכון הערכה מקיפה של פעולות אלה.

* הביולוגית

דלג על בר תחתון
בר תחתון
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד