מרכז אנגלברג לילדים ולנוער: 20 שנות השפעה על המדיניות הלאומית

1/10/2015

בתחילת שנות התשעים, עלו לכותרות כמה מקרים של התעללות קשה והזנחת ילדים שזעזעו את הציבור בישראל. ממגזרים שונים עלו קולות שקראו לממשלה לפעול בעניין.


באותה תקופה, מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל היה בתחילת העשור השלישי לפעילותו כמכון מחקר יישומי בנושאי מדיניות רווחה ושירותי רווחה. בעשרים השנים מאז הקמתו, המכון תרם רבות לרפורמות משמעותיות במערכת הרווחה לזקנים ובשירותי הבריאות.


עם עליית המודעות לצורך במידע מקיף ובמחקרי הערכה על שירותים ומדיניות, החל דיון בחוגים שונים על כך שישראל זקוקה ל-"ברוקדייל לילדים". באותו הזמן, במקרה, קרן אטלנטיק האירי הייתה מעוניינת להקים מרכזי מחקר יישומיים שיעסקו בילדים ובנוער במדינות בעלות אתגרים חברתיים ותרבותיים מורכבים. הקרן מינתה את פרופ' הרולד ריצ'מן מאוניברסיטת שיקגו לבחון את האפשרות של הקמת מרכז כזה בישראל.


פרופ' ג'ואל פליישמן, כעת באוניברסיטת דיוק, שעבד בקרן אטלנטיק באותו הזמן, זוכר שפרופ' ריצ'מן "גיבש שתי המלצות שאינן משתמעות לשתי פנים: ישראל זקוקה מאד לבסיס נתונים שיקדם את רווחת הילדים, ומכון ברוקדייל הוא הבית המתאים ביותר למרכז כזה."


לאחר דיונים בין קרן אטלנטיק, הג'וינט העולמי והממשלה, ייסד המכון את המרכז לילדים ולנוער .


במהרה, פיתח המרכז החדש תכנית מחקר מקיפה שהתמקדה, בין היתר, בחיזוק השירותים בקהילה לילדים בסיכון, בשיפור הזדמנויות חינוכיות ובהרחבת ההזדמנויות למיעוטים.

 

חיזוק השירותים בקהילה לילדים בסיכון


מחקרי המכון הצביעו על כך ששירותי הגנת הילד בישראל התמקדו כמעט באופן בלעדי בטיפול חוץ-ביתי, ושמעט מאוד משאבים נותרו לשירותי קהילה: 65% מתקציב הרווחה לילדים ולנוער בסיכון נוצלו להשמה חוץ-ביתית שממנה נהנו 5% בלבד מן הילדים שהופנו – כך שהרוב המכריע של הילדים נותרו ללא שירותים בכלל.


המחקר סייע להתניע שלושה תהליכים ברמה הלאומית: (1) גיבוש אומדן להיקף האימתי של ילדים בסיכון וצורכיהם; (2) פיתוח מודלים אפקטיביים של שירותי קהילה לילדים ולמשפחות בעלי צרכים שונים; (3) ניתוב מחדש של המשאבים מטיפול חוץ-ביתי אל טיפול בקהילה.


אומדנים לאומיים ראשונים: המרכז לילדים ולנוער החל לעבוד עם מספר רשויות מקומיות כדי לאתר באופן שיטתי את מספר הילדים בסיכון ולמפות את צורכיהם. זאת, כבסיס לתכנון טוב יותר של שירותים מקומיים. על סמך עבודה חדשנית זו, הפיק המרכז, לראשונה בישראל, אומדנים לאומיים של מספר הילדים ובני הנוער בסיכון בכל הארץ וצורכיהם לשירותים.
מודלים של שירותי קהילה: משרד הרווחה והשירותים החברתיים, ביחד עם ג'וינט-אשלים שנוסד בתקופה זו, החלו בתהליך של פיתוח מודלים חדשים של שירותים, כמו מרכזי חירום, מרכזי הורים-ילדים ומעונות רב-תכליתיים. מחקרי ההערכה המקיפים שהמכון ביצע על השירותים הללו סייעו להבטיח את יעילותם וגם תרמו להחלטת המשרד להפיצם בהרחבה.


ניתוב מחדש של משאבים מטיפול חוץ-ביתי אל טיפול בקהילה: שינוי זה ניזום בידי המשרד דרך "קהילה 2000" – פרויקט הדגמה גדול שנועד לספק למחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות את הגמישות הניהולית להעביר משאבים מהשמה חוץ-ביתית אל שירותים בקהילה על סמך קדימויות מקומיות. המכון היה מעורב בכל ההיבטים של קהילה 2000 – החל משלב התכנון ועד להערכת היישום והתוצאות. עוד לפני תום הפיילוט, המשרד הלך קדימה והחל להפעיל את התכנית ברמה הארצית באמצעות רפורמת "עם הפנים לקהילה" בשנת 2004. המכון סייע לפתח את מסד הנתונים הלאומי בעבור רפורמה זו, והעריך את הטמעתה ואת השפעתה.

 

° 3 60 – התכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון

 


עבודת המרכז בעשור הראשון יצרה הבנה נרחבת לכך שהמשך פיתוח מערכת השירותים לילדים בסיכון דורש היערכות בין-משרדית משותפת ושינוי מבני בדרך שבה השירותים מתוכננים, מפותחים וניתנים.


הבנה זו הביאה להקמת ועדה ציבורית, אשר בשנת 2006 הגישה המלצות וקווי מתאר לצעד נוסף זה. ב-2008, לאחר תהליך תכנון מאומץ, הממשלה אישרה רשמית את הקמת התכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון (הידועה כיום בשם °360), בשיתוף מלא של משרדי הרווחה, החינוך, הבריאות, קליטת העלייה וביטחון הפנים. פרופ' הילל שמיד, יו"ר הוועדה הציבורית, ציין כי המחקר היישומי של המכון, ובמיוחד "שיתוף הפעולה בין החוקרים לבין קובעי המדיניות בממשלה שיחקו תפקיד חשוב בהפיכת המלצות הוועדה לתכנית מעשית".


אחת החזקות של תכנית °360 היא התפקיד המכריע של נתונים בתכנון וביישום התוכנית.  המכון סייע בפיתוח כלים בעבור אנשי המקצוע מקומיים, שנועדו לזהות ולהעריך את צורכי הילדים בסיכון. כלים אלה גם אפשרו לפיתוח תכניות רב-שנתיות שיטתיות. עם המשך הטמעת התכנית הלאומית, מערכת המידע שוכללה כדי לכלול מידע פרטני על הילדים שמקבלים סיוע במסגרת התוכנית ועל התקדמותם לאורך זמן. הפעלת מערכת המידע דרשה הכשרה מקיפה במטרה ליצור את המוטיבציה ואת היכולת להפעילה ביעילות ברמה המקומית. למכון היה תפקיד מרכזי בתהליך הכשרה זה. המכון מפרסם באופן שוטף דוחות כלל-ארציים ומקומיים על צרכים של ילדים בסיכון ועל הניסיונות לסייע להם.

 

שיפור הזדמנויות חינוכיות

 

המרכז התמקד גם בפיתוח מודלים אפקטיביים לשיפור הזדמנויות חינוכיות לילדים ולנוער בסיכון. עבודה זו החלה בשנות התשעים באמצעות שיתוף פעולה עם ג'וינט-אשלים בנושא הערכת מודלים חדשים לחיזוק היכולת הבית-ספרית להתמודד עם הצרכים המרובים של ילדים אלה. רבים מן העקרונות שעליהם מושתתים מודלים אלה הוטמעו מאז במדיניות משרד החינוך, כולל הצורך לשים לב לצורכיהם הרגשיים והחברתיים של הילדים, למפות באופן שיטתי את צורכי הילדים ואת התקדמותם על פני זמן, ולעבוד בשיתוף פעולה רב יותר כצוות בבית הספר.


בנוסף נעשו ניסיונות לזהות את היקפם ואופים של הקשיים של ילדים בסיכון בהשתלבות במערכת החינוך, ולעקוב אחרי הניסיונות של המערכת להתמודד עם צרכים אלו. בכך המכון ביצע עבודה החלוצית של גיבוש הגדרה ומדידה של "הנושרים הסמוים" – תלמידים הרשומים בבית הספר אבל מנותקים למעשה ממערכת החינוך (ראה כתבתנו בענין).

 

הרחבת ההזדמנויות לילדים ונוער בני מיעוטים

 

מאז הקמתו, המרכז לילדים ולנער היה מחויב לקידום הזדמנויות בעבור קבוצות מיעוט.
ילדים ובני נוער ערביים. זמן קצר לאחר היווסדו, כינס המרכז את המנהיגות המקצועית של החברה הערבית ומומחים אחרים בנושא ילדים ונוער לצורך פיתוח "סדר יום", הראשון מסוגו,  להתמודדות עם הצרכים של ילדים ערבים בישראל. סיכום הכנס, שהתפרסם ב-1998, היווה את הבסיס לדיונים וליוזמות רבות בשנים שלאחר מכן. במקביל, המכון החל את תכנית המחקר שלו בתחום זה, באמצעות אסטרטגיה דו-מסלולית – עריכת מחקרים המתמקדים אך ורק בצרכים הייחודיים של האוכלוסייה הערבית, ושילוב של הערבים כאוכלוסייה מיוחדת בכל המחקרים הכלל-ארציים.


בין אבני הדרך החשובות ניתן למנות את המחקר הארצי על ילדים ערביים עם מוגבלויות שנערך ב-1998, המחקר המקיף הראשון על משפחות בדואיות עם ילדים שנערך ב-2005, והמחקר הארצי הראשון על בני נוער דרוזיים שנערך ב-2006. בנוסף, נערכו מחקרים במספר יישובים  במטרה לבחון סוגיות מרכזיות לעומק. לדוגמה, בעיר נצרת נעשה ניסיון לפתח תכנית-אב בעבור בני הנוער, שהתמקדה בחינוך לא-פורמלי ובתכניות אחר הצהריים. לכך נלווה ניסיון לשים את הסוגיות של ילדים ונוער ערביים על סדר היום הלאומי.


בשנים האחרונות עבודת המכון סיפקה הבנה מעמיקה של מערכת החינוך הערבית ושל ההתקדמות בצמצום חלק מהפערים בין התלמידים הערביים לכלל האוכלוסייה. כיום המיקוד הוא על קידום הנגישות להשכלה גבוהה ושילוב מוצלח בה, באמצעות מחקר הערכה שהמרכז מבצע על תכנית החומש של המועצה להשכלה גבוהה (ר' כתבתנו בנושא).
בהתחלת ינואר 2015, המרכז ארגן כנס כלל-ארצי כדי להציג מחקר על אסטרטגיות התערבות לעבודה עם משפחות בחברה הערבית, תוך הבטחת התאמה תרבותית הולמת.


ילדים ובני נוער עולים. הקמת המרכז ב-1995 התרחשה בעת ובעונה אחת עם העלייה מאתיופיה וגל העלייה הגדול מבריה"מ לשעבר. מהתחלה, המכון יזם תכנית מחקר מתמשכת המתמקדת בקליטתם של העולים ככלל ושל הילדים ובני הנוער בפרט. מחקרי המכון, לא זו בלבד שתיעדו את גודל האתגרים העומדים בפני הילדים העולים, הם גם תיעדו באופן אוביקטיבי את האפקטיביות של ההתערבויות העיקריות שהופעלו. עבודה זו שימשה בסיס לפיתוח מדיניות ושירותים. כך, בחינת השילוב של הילדים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך הביאה להכנה תרבותית מקיפה במערכת בתי הספר. בדומה לכך, המחקר הכלל-ארצי הראשון על השתלבותם של בני נוער יוצאי אתיופיה שנערך ב-1998 השפיע על ההחלטה להרחיב את הסיוע הלימודי לעולי אתיופיה ולדור השני.


במקביל לכך, המכון ערך סדרת הערכות על יוזמות ארציות עיקריות שנערכו בעבור ילדים ובני נוער עולים. אלה כללו את ההערכה העשר-שנתית של תכנית PACT החדשנית לגיל הרך, וההערכה המתמשכת הרב-שנתית של הפרויקט הלאומי לקהילה האתיופית.


שילוב בני נוער עולים מבריה"מ לשעבר היה גם הוא מוקד חשוב. שימת לב מיוחדת ניתנה לקבוצות בעלות אתגרים גדולים יותר, כגון מהמדינות בדרום בריה"מ לשעבר.


לאחרונה ערך המכון מחקר לאומי על שילובם של בני נוער עולים מכל המדינות, כולל ארצות דוברות אנגלית, ספרדית וצרפתית. המחקר גם התייחס לדור השני של יוצאי אתיופיה ובריה"מ לשעבר, לרבות השוואה לבני הנוער בכלל האוכלוסייה הישראלית. הממצאים משמשים בסיס חשוב לשיפור המדיניות והשירותים למען בני נוער עולים. 

 

דלג על בר תחתון
בר תחתון
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד